משפחה יקרה
עכשיו שסוף סוף גם המחשב מחובר ויש אינטרנט, אנחנו יכולים לשלוח את אהבתנו והודייה עמוקה על האחים והאחיות שעזרו לנו.
"המסע" ההזוי הזה של אריזת האחוזה בשלושה ימים, שפצורים וסגירה סופית עוד כמה ימים והמעבר ל"צימר" עם כל הכרוך בזה, הראה והמחיש לנו את כוחה של קבוצה, של משפחה, של שבט - אשר בכוח הביחד, יכולנו לעשות את הכמעט בלתי אפשרי ולעמוד בזמנים של היציאה מהבית.
אנו עוברות תהליך לא פשוט, על כל הרובדים מחיים בבית הענק, המשופצר על כל מה שהיה בו ...ל"צימר" קטן, מינימלי ומקסים.
רוב חיינו ארוזים במחסן לשנה הקרובה וחלק קטן ומה שצריך נכנס איתנו לצימר, כל יום עוד קצת.
היה עצוב לי לפרק את החדר עבודה שלי, על כל האנרגיה והאלמנטים שהיו בו בדרך האינדיאנית שלי - אל תוך ארגזים ולהיכנס לזמן המתנה ואל תוך התכנסות החורף (או טו טו),על מנת להתבונן ולהבין את משמעותה של השנה האחרונה ולתכנן את היציאה באביב לשנת יצירה חדשה.
אנו לומדות ,לאט ובהרבה סבלנות את משמעות החיים בבית החדש,התנהלות אחרת,שינוי הרגלים,
עד שכל אחת לחוד ושתינו ביחד נכיר ונטמיע את השינוי.
אין לנו מילים,וידיים רחבות מספיק לחבק ולהודות לכל אחד ואחת אישית על הנתינה והאהבה ללא תנאי שנתתם לנו.
תודה תודה תודה
מחר אנו נפגשים סוף סוף לפגישת עבודה,לקחת את הדברים קדימה עוד פסיעה.
וגם לברך את נגה ביום ההולדת שלה ה15 ,העוגה עלי.
הרבה מתרחש מסביב וכולנו עוברים את השיעורים וההתמודדות שלנו ,ביחד הדברים יכולים להיות קלים יותר,נעימים יותר ובטוחים יותר.
הזמן שעבר, היה ובהחלט חשוב בכדי לתת לכל התהליכים, והעבודה שנעשתה אם בקבוצה ואם אישית - לחלחל,להיטמע ולהיכנס למקומות הנכונים.
לקראת החגים ,ראש השנה ובכלל, מחכים לנו טקסים ואירועים מדהימים.
ניפגש מחר
בברכת הו מיטאקוי אויאסין - כולנו אחד
תמנע
עכשיו שסוף סוף גם המחשב מחובר ויש אינטרנט, אנחנו יכולים לשלוח את אהבתנו והודייה עמוקה על האחים והאחיות שעזרו לנו.
"המסע" ההזוי הזה של אריזת האחוזה בשלושה ימים, שפצורים וסגירה סופית עוד כמה ימים והמעבר ל"צימר" עם כל הכרוך בזה, הראה והמחיש לנו את כוחה של קבוצה, של משפחה, של שבט - אשר בכוח הביחד, יכולנו לעשות את הכמעט בלתי אפשרי ולעמוד בזמנים של היציאה מהבית.
אנו עוברות תהליך לא פשוט, על כל הרובדים מחיים בבית הענק, המשופצר על כל מה שהיה בו ...ל"צימר" קטן, מינימלי ומקסים.
רוב חיינו ארוזים במחסן לשנה הקרובה וחלק קטן ומה שצריך נכנס איתנו לצימר, כל יום עוד קצת.
היה עצוב לי לפרק את החדר עבודה שלי, על כל האנרגיה והאלמנטים שהיו בו בדרך האינדיאנית שלי - אל תוך ארגזים ולהיכנס לזמן המתנה ואל תוך התכנסות החורף (או טו טו),על מנת להתבונן ולהבין את משמעותה של השנה האחרונה ולתכנן את היציאה באביב לשנת יצירה חדשה.
אנו לומדות ,לאט ובהרבה סבלנות את משמעות החיים בבית החדש,התנהלות אחרת,שינוי הרגלים,
עד שכל אחת לחוד ושתינו ביחד נכיר ונטמיע את השינוי.
אין לנו מילים,וידיים רחבות מספיק לחבק ולהודות לכל אחד ואחת אישית על הנתינה והאהבה ללא תנאי שנתתם לנו.
תודה תודה תודה
מחר אנו נפגשים סוף סוף לפגישת עבודה,לקחת את הדברים קדימה עוד פסיעה.
וגם לברך את נגה ביום ההולדת שלה ה15 ,העוגה עלי.
הרבה מתרחש מסביב וכולנו עוברים את השיעורים וההתמודדות שלנו ,ביחד הדברים יכולים להיות קלים יותר,נעימים יותר ובטוחים יותר.
הזמן שעבר, היה ובהחלט חשוב בכדי לתת לכל התהליכים, והעבודה שנעשתה אם בקבוצה ואם אישית - לחלחל,להיטמע ולהיכנס למקומות הנכונים.
לקראת החגים ,ראש השנה ובכלל, מחכים לנו טקסים ואירועים מדהימים.
ניפגש מחר
בברכת הו מיטאקוי אויאסין - כולנו אחד
תמנע
משפחה אהובה,
השבמחקכמה טוב היה להפגש אתמול! תודה לנורית ומשפחתה על האירוח החם, לכל מי שבא והעניק אהבה בנוכחותו. בעקבות המעגל התחדד בי הצורך להתפתח ביחד עם המשפחה, מחכה כבר למפגש הבא, לעשיה ביחד...אחרי המפגש עברנו לצימר כי לא יכולנו להיפרד, והיה מצחיק וטעים וכייף! יום נפלא, אהבתי שלוחה לכולכם, שרי